דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners

מאמר מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א לפרשת "תצווה" תשע"ו

17/02/2016

בס"ד

מאמר מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א

פרשת תצווה תשע"ו 289

כתית למאור

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז, כ).

מתוך שבעת המינים, בחר הקדוש-ברוך-הוא את עץ הזית והפקיד אותו על השלום בעולמות, בין עם ישראל לאביהם שבשמיים. השמן הראשוני המופק מהזית, הטיפה הראשונה - היא המיועדת להדלקת המנורה בבית המקדש.

בשמן הזית יש ניצוץ מיוחד וקדוש. האש הדולקת ממנו תואמת לנִשמת היהודי שהיא אש, והקדוש-ברוך-הוא שהוא 'אש אֹכְלָה', וכשמדליקים את המנורה, בטיפה הראשונה של הזית, השמן והאש הדולקת ממנו מחברים את נשמות עם ישראל לאביהם שבשמיים.

כשם שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו כל מיני סוגי עפר, עצים וכל מיני גוונים של בני האדם, כך ברא גם מיני שמנים וחומרי בערה. כל שמן או חומר בערה אחר, יכול להדליק את המנורה, אך הם לא כשרים להדלקתה, הרכבם לא מתאים. רק שמן הזית, על תכונותיו המיוחדות וקדושתו המיוחדת, יכול להביא את האש המסוגלת לחבר את עם ישראל לאביהם שבשמיים. כמו שהנשמה והרוח מניעות את הגוף ומחברות אותנו לקדוש-ברוך-הוא, כך טיפת השמן הראשונה, הזכה והטהורה, מדליקה את המנורה ויוצרת אש מיוחדת שמותאמת לנשמה שלנו ולחיבור שלנו עם אבינו שבשמיים. מכאן לומדים שהטיפות הראשונות הנסחטות מהזיתים, יוצרות יחד את שמן הזית שנועד משמיים להדלקת המנורה.

 

מה ששלכם - שלי הוא

בפרשת תרומה, הקדוש-ברוך-הוא מבקש ממשה רבנו "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יִדבנו ליבו תִקחו את תרומתי" (שם כה, ב). למה 'יקחו' ולא 'יתנו'? ראה הקדוש-ברוך-הוא שאם יאמר לבני ישראל 'תנו לי תרומה', לא יתנו מכל הלב, ויגידו: '210 שנים עבדנו את המצרִים בפרך, התעללו בנו ולא שילמו את משכורתנו, הרכוש הגדול הזה שאיתו יצאנו ממצרים, הוא התגמולים והפיצויים שלנו, את הרכוש הגדול הזה קיבלנו בזכות, והוא שלנו'.

קשה לאדם לתת מעשרות ותרומות מכל הלב, מכסף שעליו התאמץ ועבד קשה. אדם מטבעו נאחז בכסף כי כסף זה חיים, כסף נותן ביטחון לאדם.

בא הקדוש-ברוך-הוא ואומר לבני ישראל: 'כל מה שלקחתם ממצרים, כל הרכוש הגדול הזה, הכל שלי'. על-ידי שיוסף הצדיק בן יעקב פתר את חלומות פרעה, וכל העולם ניצל מרעב - זה מהקדוש-ברוך-הוא. כל באי עולם באו לשבור אוכל במצרים, שילמו בכסף וזהב, וכשזה אזל, מכרו את רכושם, את אדמותיהם בעבור אוכל ובסוף מכרו גם את עצמם לעבדים. מצרים הפכה למדינה העשירה ביותר בעולם והכל בעקבות הרעב שהביא הקדוש-ברוך-הוא על העולם. על כן, מה שלקחו בני ישראל ממצרים זה של הקדוש-ברוך-הוא. לכן אומר הקדוש-ברוך-הוא 'יקחו לי' מלשון לקחת משלי. 'מה ששלכם - שלי הוא, אז אל תיתנו לי משלכם, אלא קחו משלי ותנו למשכן' . ולא די בכך, אלא שתהיה הנדבה הזאת מכל הלב.

בפרשת תרומה מלמד אותנו הקדוש-ברוך-הוא עד היום הזה ועד עולם, שכל מה שיש לו לאדם, רכוש, כסף, פרנסה - הכל מהקדוש-ברוך-הוא. לא יכול לקום אדם ולהגיד 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החַיִל הזה'. צריך אדם ללמוד להודות לבורא עולם על כל הטוב שנותן לו כל יום, כל שעה וכל רגע. לעולם אל יתגאה אדם במעשיו, חכמתו, השכלתו וכספו. הכל נתן לנו הקדוש-ברוך-הוא כדי לשרוד ולחיות בעולם הזה, כדי לעבוד אותו ולעשות רצונו. שום דבר בעולם הזה לא שייך לאדם, את הכל קיבל מהקדוש-ברוך-הוא. כשמודים לקדוש-ברוך-הוא, מכל הלב, על כל נשימה, על כל צעד ועל הפרנסה - זו הכרת הטוב וכשמכירים בטוב, הטוב נשאר וממשיך לצמוח ולחיות. 'השקיָה בהכרת הטוב', נותנת לטוב חַיּוּת, אבל אם אתה לא משקה אותו בהכרת הטוב, אתה מייבש אותו והוא ייעלם ממך.

 

אתם ראיתם כי מן השמיים דברתי עמכם

הקדוש-ברוך-הוא נתן לעם ישראל את עשרת הדיברות. הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו דיבר אל עם ישראל, והעם שמע את הקולות וראה את הכתב. בורא עולם בעצמו אמר את עשרת הדיברות. לכן עם ישראל חייבים לקיימן, הם לא עושים טובה - הם חייבים. כי כשבורא עולם מדבר בכבודו ובעצמו, בקולו, אי אפשר להתנגד לדיבורו. אם הייתה זו איזו שהיא מורֶשֶת שעברה מדור לדור ולא היו הוכחות חותכות, אדם היה יכול לשקול אם לקיים או לא לקיים. אבל לעשרת הדיברות במעמד הר סיני, יש הוכחות חותכות בתורה שהקדוש-ברוך-הוא, בכבודו ובעצמו מצווה אותנו לקיים! אז מי בעולם הזה מסוגל לא לשמוע בקול הקדוש-ברוך-הוא?! לא נעשה רצונו - לא יעשה רצוננו, נעשה רצונו - יעשה רצוננו, וזה לטובתנו.

הרבה שואלים מה לעשות כדי שהקדוש-ברוך-הוא ימליך את מלך המשיח: תפילה, תורה, נתינה, חסד ושמחה - אלה מקרבים את המלכת מלך המשיח. המשיח פועל ועובד, מגן ושומר על עם ישראל בארץ ישראל!

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד