דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners

מאמר מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א לפרשת "אמור" תשע"ז

11/05/2017

 

בס"ד

 

מאמר מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א

לפרשת אמור תשע"ז

 

ממלכת כוהנים וגוי קדוש

הכוהנים, בעבודתם בקודש, מחברים את עם ישראל לקדוש-ברוך-הוא, הם המתווכים ודרכם מתחבר עם ישראל לאביהם שבשמיים. לכן, ממשיכה התורה בפרשת "אמור", להדריך ולהזהיר את הכוהנים בעבודתם במשכן ולדורות. בורא עולם מדריך מה מותר ומה אסור ומזהיר אזהרה אחר אזהרה, על מנת להבהיר עד כמה צריכה עבודת המשכן להיות מדויקת בקדושה ובטהרה, כדי שלא יהיה ניתוק בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל.

מותם של נדב ואביהוא, בני אהרון, הייתה האזהרה הראשונה והקשה ביותר. נדב ואביהוא שמעו את משה מלמד את אהרון אביהם, את עבודות פיטום הקטורת והמשכן, לקחו לעצמם והלכו להקריב קטורת על דעתם. בורא עולם המית אותם על-ידי אש, שנכנסה דרך האף לריאות, המית בורא עולם את הנפש הפנימית שלהם ונשמותיהם נשארו בהַמְתנה, לא למעלה ולא למטה.

בורא עולם לא התחשב בייחוסם על שהם בני אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, אֲחִיהֶם של משה ומרים שהצילו את עם ישראל. הם הקדימו את אביהם ועברו על מצוות כיבוד הורים, ולא החשיבו את הנחיות רבם משה רבינו. המפרשים אומרים שהיו שיכורים ולא נשואים, לכן לכוח הפיתוי של היצר הרע הייתה השפעה חזקה יותר. התוצאה, הם הדליקו אש זרה, אש ששייכת לחומר, לעולם הזה. אם אהרון הכהן היה מדליק את הקטורת, היה החלקיק הראשוני של הניצוץ מוריד אש משמיים ובכך היו אחד-עשר הסממנים פועלים לחיבור שמיים.

אין טעויות אצל בורא עולם, הכל בעל משמעות, מחושב בדקויות ולעולמים. נדב ואביהוא התנדבו להיות האזהרה הראשונה לכל הנכנסים אל הקודש לדורות, כדי שהכוהנים יקפידו ויזהרו בעבודתם בקודש, גם במשכן וגם בבית המקדש. על-אף שהיו צדיקים גדולים כמשה ואהרון, לא וויתר להם בורא עולם.

נשמותיהם של נדב ואביהוא, שהיו תלויות בין שמיים לארץ, התעברו בנשמת פנחס בפרשת בנות מדיין בשיטים, ונתנו לפנחס את ההשראה והכוח להרוג ברומח את זמרי בן-סלוא ואת כזבי בת-צור בעת המעשה וכך לעצור את המגיפה. פנחס לא היה יכול לעשות זאת לבדו, אם נשמות נדב ואביהוא לא היו מתחברות אליו.

פרשת נדב ואביהוא מעוררת הרבה שאלות, אבל כל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא, נעשה בדין, ברחמים ובדיוק. בזכות שמסרו נפשם למות, הוזהרו הכוהנים לדורי דורות והם חזרו להציל את בני ישראל בשיטים, שאם לא היו נכנסים בפנחס, היה עם ישראל נכחד מן העולם. לכן, מזכירים אותם בתפילת יום הכיפורים.

 

קדושים תהיו כי קדוש אני

כדי לדעת אם הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותך, הבדיקה היא פשוטה מאוד: אם אתה עושה את רצון ה' - ה' עושה את רצונך, ואם ה' עושה רצונך - ה' אוהב אותך. ומה רצונו של הקדוש-ברוך-הוא מהעם היהודי? כפי שמובא בפרשות "אחרי-מות", "קדושים" ו"אמור": להיבטל מן הטומאה, להתרחק מיצר הרע וממעשים רעים, להימנע מן הכעס, המתח, הרוגז והדיכאון.

כל החוטא בגניבה, חתום בשמיים אצל בורא עולם, ואת שגנב יגנבו ממנו בעודו בעולם הזה. אין גנב שלא נלקחה ממנו גנבתו ואף יותר מזה, לא היה, לא נברא ולא יהיה לעולם. בורא עולם לא ירפה עד שייקח ממנו את הגניבה ויגרום לו לשלם בכפל כפליים, 'קנס' לתיקון החטא. אז למה לנו יהודים, לעשות מעשים רעים המכעיסים את הקדוש-ברוך-הוא ואחר כך גם להתמרמר ולבוא בתלונות לבורא עולם על שהוא, כביכול, מעניש אותנו. בורא עולם לא מעניש! יש חוקים בשמיים, הקדוש-ברוך-הוא קבע שכל מה שתעשה - תקבל. עשית מעשים טובים, התפללת, קבעת עיתים לתורה, קיימת את עשרת הדיברות - הטוב שעשית יחזור אליך ולמשפחתך. ואם עשית הפוך חס ושלום, גם זה יחזור אליך ולמשפחתך. אף אחד לא 'ניצח' את הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה. אם בורא עולם לא התחשב ולא ויתר לנדב ואביהוא - אף אדם בעולם הזה לא יכול לצפות שהקדוש-ברוך-הוא יוותר לו.

בזמן שיהודי עוזב את כל הבלי העולם הזה, את הזימה, הלכלוך, הניאוף, החמדנות, השקר, הפגיעה בבני אדם וחילול השבת - הוא ירגיש את הקדוש-ברוך-הוא מחובר ללִבו. אם לא יעזוב, ירגיש את השטן מחובר ללִבו ואם יצר הרע מחובר אליו, אז ברור שבורא עולם 'לא אוהב' אותו. ריבונו של עולם לא שונא חס ושלום ולא מעניש, היהודי הוא שבגד ועזב אותו, לכן לא יקבל את הטוב שבטוב שנותן הקדוש-ברוך-הוא. בורא עולם טוב ומטיב למי שעושה את רצונו ועושה טוב בעולם הזה.

לפעמים אנשים מתבלבלים, מצד אחד הם עובדים ביושר ואמת ועושים טוב וחסד, מצד שני עסוקים בזימה וחמדנות וחושבים שזה לא עוון. טעות, זה עוון יותר גדול, כי עשית רע לקדוש-ברוך-הוא. את תוצאות הגניבה ניתן להחזיק בידיים, זה חומר. לעומת זאת, בגידה היא משהו שכביכול לא נראה, אבל גם זה מעשה רע מאוד. בכל יהודי יש חלק גדול שהוא טוב ובורא עולם רוצה שיגדיל אותו בכך שימשיך להיטהר ולהתקדש. כשעוזבים את הרוע ומקיימים במקסימום את עשרת הדיברות, אוטומטית נדבקים בקדוש-ברוך-הוא, ומרגישים שהוא אוהב והכל מצליח.

 

יהודי לא טועה

אין ליהודי אפשרות להגיד לאחר מעשה 'טעיתי', כי אין מצב שיהודי יטעה. כל יהודי מקבל אזהרות מהקדוש-ברוך-הוא לפני כל חטא שהוא עומד לעשות, קל או קשה. זה לא דיבור, זו ידיעה שמועברת דרך הנשמה למחשבה וללב והוא מרגיש בלב, שהמעשה שהוא עומד לעשות הוא רע מאוד ואסור. אם בכל זאת עשה - אין המעשה נעשה בטעות אלא בכוונה תחילה והוא יבוא לדין בראש השנה ויום הכיפורים וישלם. לכן, אף יהודי לא יכול לחטוא 'בטעות' כי הוא מוזהר משמיים.

אדם שנוהג במהירות מופרזת, או מתעסק בטלפון הנייד בזמן הנהיגה, וקורה אסון חס ושלום, לא יכול לטעון שטעה כי הוא יודע שזו סכנה, שפעל נגד החוק ולאלפית שנייה איבד ריכוז. קרה מה שקרה וזו לא 'טעות'.

כל העולם כולו נמצא בתוהו ובוהו. כל העולם, כולל היהודים, מרגישים את התוהו ובוהו בעולם. גוג ומגוג זה בכל העולם, חוץ מארץ ישראל הקדושה. יהודים יקרים מכל העולם, לעלות לגור בארץ הקודש המוגנת מכל הארצות. ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ הצבי. מתוך הסערה הקשה המתחוללת בעולם, האיום של מלחמת עולם שלישית אטומית והאיום על ארץ ישראל, מתוך החושך והלחץ הקשה ביותר - בורא עולם מפעיל את מלך המשיח בפרהסיה, לעצור את העולם מהאסון הסופי. משיח בא להציל את העולם הזה ולהפוך אותו מטמא לטהור ויסור המוות ליהודים בארץ ישראל ובעולם.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד