דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על ניווט מהיר
ניווט מהיר
דלג על Banners
Banners

מאמר מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א לפרשת "צו" תשע"ח

21/03/2018

בס"ד

 

מאמר לפרשת צו - שבת הגדול תשע"ח

מפי הרב ניר בן ארצי שליט"א

זאת תורת העולה

"וידבר ה' אל משה לאמור צו את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" (ויקרא ו, א-ב).

פרשת ויקרא ופרשת צו, עוסקות בעבודת המשכן והקורבנות. אדם הבא לחטוא לפני הקדוש-ברוך-הוא, מסתבך עם היצר הרע שבא מצד רוח הטומאה, ורוח טומאה שורה עם האדם. כשהיו המשכן ובית המקדש עומדים על מכונם, לא היה כוח שהיה יכול לבטל את כוח הטומאה מלבד הקורבן, ולא היה דבר שהוציא את הטומאה מגוף האדם, אלא אש המזבח הנמשכת מן האש העליונה. הקורבן כיפר על היהודי החוטא ואש המזבח טיהרה אותו מן הטומאה.

אש של העולם הזה היא אש חומרית. אש משמיים היא אש רוחנית השורפת כל אש. אש העולם הזה לא יכולה לשרוף את האש משמיים, אבל האש משמיים יש בכוחה להגן, לבטל ולכלות את רוח הטומאה שנדבקת באדם, כי היא אש שאוכלת אש. היא אש שמבערת את רוח הטומאה וכל מיני רוחות רעות מן העולם, כמו האש שירדה וְהֵגֵנָה על אברהם אבינו באור-כשדים מפני אש הכבשן.

האדם החוטא, מביא קורבן לבית המקדש ומתוודה לפני הכהן. כל עוד אדם שומר את חטאו בליבו ומגן עליו בכל כוחו, כדי שלא יתגלה לאף אחד, עוטפת אותו קליפת החטא וסוגרת אותו. ברגע שהוא מתוודה ביושר ואמת מעומק ליבו, משחרר את החטא ולא מגן עליו עוד, גלוי החטא לעיני-כל וקליפתו נאכלת ונשרפת על ידי אש הקורבן.

היום, משחרב בית המקדש ובעוונותינו פסקה עבודת הקורבנות, הפכו בתי הכנסת ל'מקדש מעט' ועבודת הקורבנות הפכה ל'עבודה שבלב' - תפילה. אלא שהיום המאמץ להסיר את החטא הוא הרבה יותר גדול וצריך אדם לעבוד הרבה יותר קשה. יהודי צריך להתפלל במניין, לקבוע עיתים לתורה, לטבול במקווה טהרה ולעשות השתדלות מירבית לקיים את עשרת הדיברות במלואן. אם הוא מתמיד להידבק בטהרה ובקדושה, עוזב את חטאו – 'סור מרע' (אם גנב, יפסיק לגנוב ויחזיר את הגניבה) 'ועשה טוב' (עוסק בחסד ונותן צדקה ומעשר) שלב אחר שלב, מתכפרים לו חטאיו והוא עולֶה במעלות הקדושה.

מלחמה קשה ליהודים בין היצר הטוב והיצר הרע. יהודי במחשבתו יכול למשוך כוח טומאה לליבו שהופך ליצר הרע בגופו, ויכול במחשבה טובה להביא כוח טהרה לליבו שהופך ליצר טוב בגופו. קורבן העולה - מטהר ומזכך את מחשבותיו. לגוי אין מלחמה כזו, ואם עושה טוב – מטרתו להרוויח.

 

להקדים את התעוררות הרחמים

כדי שיהודי יינצל מן הדין בשעה ששורֶה בעולם, צריך להקדים בכל בוקר תפילה ולעורר את מידת הרחמים בכל יום. בכל יום שורֶה הדין בעולם, ומאחר והקדים את התעוררות הרחמים בתפילת שחרית - ממתיק את הדין מעליו.

כל בוקר הוא יום חדש ליהודי. ביקיצתו בבוקר, שוכח יהודי את צרות האתמול ונזכר רק מה עליו לתקן. הוא קם להתפלל, עושה רצון ה', קובע עיתים לתורה, מקיים את עשרת הדיברות, משבח את הקדוש-ברוך-הוא, מודה לקדוש-ברוך-הוא ומכיר בטוב שעושה לו הקדוש-ברוך-הוא. במילים אחרות – חוזר בתשובה. הוא עושה רצון ה' ובורא עולם עושה את רצונו בכל. דרושה רק סבלנות והימנעות מתלונות כמו 'עשיתי ולא קיבלתי כלום'.

יהודי שלא מקיים מצוות, לא מתפלל ולא קובע עיתים לתורה, אין הקדוש-ברוך-הוא פותח לו דרך ולא עושה את רצונו. יוצא שכל ימיו הוא כלוא בתוך עצמו ו'נלחם על רֵיק'.

הקדוש-ברוך-הוא טהור וקדוש ועזרתו טהורה וקדושה, הוא חסד ונתינתו חסד וכשיהודי הולך בדרכו של הקדוש-ברוך-הוא, עוזר לו בורא עולם ללא תמורה, נותן ולא לוקח - זו דרכו של הקדוש-ברוך-הוא. אלו שאינם שומרים תורה ומצוות, מקבלים כוחם מן הטומאה, מהיצר הרע והסטרא אחרא וכשהם נופלים ומתרסקים, גובֶה מהם הסטרא אחרא תמורה בעבור 'עזרתו'.

 

מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך

מעשה שעושה יהודי בעולם הזה, מעורר מעשה למעלה. עָסַק בקדושה למטה - מתעוררת קדושה למעלה ובאה ושורה על האדם ומתקדש על ידה. אם חלילה, מטמא עצמו על ידי עוון למטה - מתעוררת רוח הטומאה למעלה ובאה ושורה עליו ונטמא בה.

צריך להבין שבמעשיו של אדם תלוי הדבר. כל אחד לפי מעשיו מעורר וממשיך על עצמו. יוצא שהכל תלוי באדם, גם הדיבור. דיבור טוב - מעורר למעלה טוב. דיבור לא טוב - מעורר למעלה לא טוב וצריך אדם להיזהר מה פיו מדבר.

כשעם ישראל חוגגים את חג הפסח בארץ ישראל – גם בשמיים חוגגים את חג הפסח יחד עם היהודים בארץ ישראל, כמו שאין המלאכים אומרים 'קדוש' בשמיים עד שישראל אומרים 'קדושה' בארץ ישראל על אדמת הקודש. כך גם שבתות וחגים, כך גם חג הפסח וגם הצומות. מה שעושים פה - עושים אותו דבר למעלה. ליהודים יש כוח עצום להביא גשם, לעשות שלום בארץ ישראל ולהגן על היהודים בארץ ישראל והכל בדרך האחדות 'ואהבת לרעך כמוך', 'דרך ארץ קדמה לתורה' ותפילות לבורא עולם.

גאולה יש בעם ישראל משנת תש"ח (1948). מחכים בכל רגע להתגלות מלך המשיח בפרהסיה, בדור הזה!

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
עבור לתוכן העמוד